הוצאות מוכרות לסוכן ביטוח — הרשימה המלאה

תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), התשנ"ה-1995, קובעות שיותר בניכוי הגבוה מבין שתי חלופות: 45% מהוצאות החזקת הרכב, או כלל הוצאות החזקת הרכב בניכוי שווי השימוש שנקבע לרכב. לכן לא מדויק לומר ש-45% מוכרים — זו רצפה ולא תקרה, ובחלק מהמקרים החישוב השני נותן תוצאה גבוהה יותר. הוצאות החזקת רכב מוגדרות בתקנות וכוללות רישוי, ביטוח חובה ומקיף, דמי שכירות, דלק, שמנים, תיקון והחזקה, חניה שאינה במקום העיסוק, אגרה ופחת בשל הרכב.

כן — האגרה נדרשת לצורך קיום הרישיון, שהוא תנאי לעיסוק במקצוע, ולכן היא הוצאה עסקית שוטפת. חשוב לדעת שהאגרה מעוגנת בתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (אגרות), התשמ"ד-1984, שסכומה מוצמד למדד ומשתנה ב-1 בינואר של כל שנה, ולכן את הסכום המעודכן יש לבדוק במערכת התשלומים של רשות שוק ההון. האגרה השנתית משולמת לא יאוחר מ-15 בינואר בכל שנה, ומי שקיבל רישיון לראשונה בין 1 ביולי ל-31 בדצמבר משלם מחצית ממנה לאותה שנה.

כאן חשוב לדייק. בבדיקה מול חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981, לא נמצאה חובה חוקית המוטלת על סוכן יחיד להחזיק ביטוח אחריות מקצועית; מה שקיים הוא סמכות של שר האוצר להתקין תקנות בדבר מתן ערבויות לאחריותם של סוכני ביטוח. בפועל, ביטוח אחריות מקצועית הוא פרקטיקה מקובלת מאוד בענף ולעיתים דרישה חוזית של המבטח או של הסוכנות שאיתה אתם עובדים. מבחינה מיסויית הוא מוכר כהוצאה עסקית שוטפת, ואין עליו הגבלת אחוז בתקנות.

תקנה 2(4) לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות) מתירה ניכוי מתנות בסכום שלא יעלה על 240 ₪ לשנה לאדם אחד אם ניתנו בישראל, ו-15 דולר לשנה לאדם אחד אם ניתנו מחוץ לישראל. שימו לב שזו תקרה שנתית למקבל ולא למתנה בודדת. התנאי המכריע הוא התיעוד: התקנה דורשת שיירשמו פרטי זיהוי המקבל, מקום נתינת המתנה וקבלות לאימות ההוצאה. בלי הרישום הזה אין ניכוי, גם אם הסכום נמוך מהתקרה.

לא. תקנות ניכוי הוצאות מסויימות קובעות שלא יותר ניכוי הוצאה בשל אירוח בארץ, למעט הוצאה סבירה לאירוח אדם מחוץ לארץ. מה שכן מוכר הוא כיבוד קל במקום העיסוק בשיעור 80%, כאשר כיבוד קל מוגדר בתקנה כשתייה קרה או חמה, עוגיות וכיוצא באלה. כלומר קפה ועוגיות ללקוח שמגיע למשרד — כן ובשיעור חלקי; ארוחה במסעדה בישראל — לא, גם כשהפגישה עסקית לחלוטין.

כן, וקיימת בהם הטבה שרבים לא מכירים. תקנות ניכוי הוצאות מסויימות מגבילות הוצאות לינה בישראל, בין השאר כשהלינה במקום קרוב יחסית למקום המגורים או העיסוק — אבל תקנה 2(2א)(ג) קובעת במפורש שההגבלות האלה לא יחולו על הוצאות לינה שהוציא הנישום במסגרת השתתפות בכנס בתחום עיסוקו. כדאי לשמור את התוכנייה ואת אישור ההשתתפות יחד עם החשבונית, כדי שהזיקה לכנס תהיה מתועדת.

הכלל בתקנה 2ב(ג) מנוסח הפוך ממה שרובם חושבים: מה שאינו מותר בניכוי הוא הנמוך מבין 1,380 ₪ לשנה או מחצית ההוצאה. בפועל, מי שהוצאתו השנתית עד 2,760 ₪ יזכה להכרה של 50%, ומי שהוצאתו גבוהה מכך יזכה להכרה של הכול פרט ל-1,380 ₪ — כלומר יותר מ-50%. אצל סוכן ביטוח, שהטלפון הוא כלי העבודה המרכזי שלו, שווה לוודא שההוצאה מדווחת נכון. הסכום מתואם מעת לעת.