הוצאות מוכרות לעורך דין — הרשימה המלאה
התשובה הקצרה: מוכרת ההוצאה שיצאה בייצור ההכנסה מהמשרד ולשם כך בלבד — כך קובע סעיף 17 לפקודה. אבל השטן בפרטים: חלק מההוצאות מוגבלות בתקנות לשיעור מסוים, וחלק — כמו הגלימה — מוכרות דווקא במלואן. במדריך: הזנב הייחודי לעריכת דין, השיעורים המדויקים לרכב, לטלפון ולמתנות, ההטבה שרבים לא מכירים על לינה בכנס מקצועי, וההבחנה בין הוצאות המשרד לבין מה ששייך ללקוח.
הכלל היחיד שמסביר את כל הרשימה
לפני כל טבלה, זה העיקרון שממנו נגזר הכול. סעיף 17 לפקודת מס הכנסה מתיר בניכוי הוצאות "שיצאו כולן בייצור הכנסתו בשנת המס ולשם כך בלבד". כלומר: השאלה אינה "האם שילמתי על זה" אלא "האם ההוצאה הזו שירתה את ייצור ההכנסה מהמשרד".
מכאן נגזרות שלוש קטגוריות שכדאי להחזיק בראש: הוצאות שמוכרות במלואן, הוצאות שהתקנות הגבילו לשיעור מסוים (רכב, טלפון, כיבוד, ביגוד, מתנות), והוצאות שאינן מוכרות כלל — פרטיות באופיין או הוניות.
ולזכור את המישור השני: כעוסק מורשה אתם גם מקזזים מע"מ תשומות על ההוצאות העסקיות. שני המישורים לא זהים — הוצאה יכולה להיות מוכרת חלקית במס הכנסה ובכל זאת לאפשר קיזוז תשומות בשיעור אחר. לכן חשוב לשמור חשבונית מס ולא רק קבלה.
הזנב הייחודי לעריכת דין
אלה ההוצאות שמדריך כללי לעצמאים לא יזכיר — והן בדיוק אלה שמרכיבות את עיקר ההוצאה השוטפת של משרד:
דיוק מקצועי על דמי החבר בלשכה — כי כאן טועים הרבה: תוכלו למצוא מקורות שמדברים על הכרה של 50% בדמי חבר. הם מתייחסים לתקנה 2(7) לתקנות ניכוי הוצאות מסויימות, שעוסקת בדמי חבר ודמי טיפול לארגון עובדים — ולשכת עורכי הדין אינה ארגון עובדים. דמי החבר בלשכה, שהחברות בה היא תנאי לעיסוק במקצוע, מוכרים כהוצאה שוטפת מכוח סעיף 17 רישא לפקודה, ואין לגביהם תקנה ייעודית או אחוז קבוע.
הגלימה — והדוגמה שממחישה את כלל הביגוד
שאלת הביגוד היא מהנפוצות ביותר אצל עורכי דין, ויש לה תשובה מדויקת בתקנות. תקנה 2(6) לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות), התשל"ב-1972, מתירה 80% מהוצאות רכישת ביגוד — "ואולם אם לא ניתן להשתמש בביגוד שלא לצורכי עבודה — יותרו ההוצאות כאמור במלואן".
אבל קודם צריך לעבור את הסף: "ביגוד" לעניין התקנה הוא בגדים שנועדו לשמש לצורכי עבודה ומתקיים בהם אחד משניים — ניתן לזהות בהם באופן בולט השתייכות לעסק, או שעל פי דין קיימת חובה ללבוש אותם.
הגלימהעוברת את הסף — ומוכרת ב-100%
חובה ללבוש אותה על פי דין, ולא ניתן להשתמש בה שלא לצורכי עבודה — ולכן ההוצאה מותרת במלואה.
החליפהלא עוברת את הסף בכלל
אין בה סימון עסקי בולט ואין חובה בדין ללבוש אותה — ולכן היא אינה נכנסת להגדרת "ביגוד" שבתקנה, ואינה מוכרת.
בקיצור: הגלימה נכנסת דרך התנאי של "חובה על פי דין", ומכיוון שאי אפשר להשתמש בה שלא לצורכי עבודה — היא מוכרת במלואה. החליפה, לעומת זאת, אינה עונה כלל להגדרת "ביגוד" שבתקנה: אין בה סימון עסקי ואין חובה בדין ללבוש אותה — ולכן אינה מוכרת.
ההוצאות המוגבלות בשיעור — המספרים המדויקים
כאן מרוכזות ההוצאות שהתקנות הגבילו במפורש. שימו לב לניסוחים — הם מדויקים, ורוב הטעויות ברשת נובעות מכך שמעגלים אותם:
| הוצאה | מה מוכר בפועל | המקור |
|---|---|---|
| רכב פרטי | הגבוה מבין 45% מהוצאות החזקת הרכב, או כלל ההוצאות בניכוי שווי השימוש | תקנות ניכוי הוצאות רכב, תקנה 2(1) |
| אופנוע L3 | הגבוה מבין 25% מההוצאות, או ההוצאות בניכוי שווי השימוש | שם, תקנה 2(1א) |
| טלפון נייד | לא מוכר: הנמוך מבין 1,380 ₪ לשנה או מחצית ההוצאה. היתר — מוכר | תקנות ניכוי הוצאות מסויימות, תקנה 2ב(ג) |
| כיבוד קל במשרד | 80% — "שתיה קרה או חמה, עוגיות וכיוצא באלה" | שם, תקנה 2(1) |
| אירוח בישראל | אינו מוכר (למעט הוצאה סבירה לאירוח אדם מחוץ לארץ) | שם, תקנה 3 |
| מתנות ללקוחות | עד 240 ₪ לשנה לאדם אחד בישראל — בכפוף לרישום פרטי המקבל, מקום הנתינה וקבלות | שם, תקנה 2(4) |
| ביגוד | 80%, או 100% אם לא ניתן להשתמש בו שלא לצורכי עבודה | שם, תקנה 2(6) |
| ביטוח אחריות מקצועית | מוכר כהוצאה שוטפת — אין הגבלת אחוז | סעיף 17 לפקודה |
שתי טעויות נפוצות שכדאי לא לעשות: הראשונה — לומר "הרכב מוכר 45%". הכלל הוא הגבוה מבין 45% מהוצאות החזקת הרכב לבין כלל ההוצאות בניכוי שווי השימוש, ולכן בחלק מהמקרים ההכרה גבוהה מ-45%. השנייה — לומר "הנייד מוכר 50%". הכלל מנוסח הפוך: מה שאינו מוכר הוא הנמוך מבין 1,380 ₪ לשנה או מחצית ההוצאה, כך שמי שהוצאתו השנתית גבוהה מ-2,760 ₪ נהנה מהכרה גבוהה מ-50%.
כנסים והשתלמויות — כולל הטבה שרבים לא מכירים
ההבחנה המנחה בהשתלמויות היא בין שמירה על הקיים לבין רכישת יתרון מתמיד: השתלמות שנועדה לרענן ולשמר את הידע המקצועי הקיים היא ככלל הוצאה שוטפת מוכרת; לימודים שיוצרים מקצוע חדש או יתרון מתמיד הם הוצאה הונית שאינה מותרת בניכוי שוטף. ההבחנה נגזרת מסעיף 17 רישא ומסעיף 32(1) לפקודה ומהפסיקה — ואין לגביה אחוז או תקרה בתקנות.
ההטבה שכדאי להכיר — לינה בכנס מקצועי: תקנות ניכוי הוצאות מסויימות מגבילות הוצאות לינה בישראל, בין השאר כשהלינה במקום קרוב יחסית למקום המגורים או העיסוק. אבל תקנה 2(2א)(ג) קובעת במפורש שההגבלות האלה "לא יחולו על הוצאות לינה שהוציא הנישום במסגרת השתתפות בכנס בתחום עיסוקו". כלומר: לינה בכנס מקצועי בתחום עריכת הדין אינה כפופה לאותן מגבלות. שמרו את התוכנייה ואת אישור ההשתתפות יחד עם החשבונית.
מה שכן שייך ללקוח — ולא לכם
הקטגוריה שמבלבלת יותר מכול במשרד עורכי דין: אגרות בית משפט, אגרות רשם, שליחויות והוצאות אחרות ששולמו עבור לקוח. אלה אינן "הוצאות המשרד" במובן הרגיל, והטיפול בהן נגזר מהתיעוד ולא מהכוונה.
נקודת המוצא לפי סעיף 7 לחוק מע"מ היא שהחזר הוצאה שהוצאתם על שמכם נכלל במחיר העסקה. שמירת מעמד של "צינור" מחייבת שהתשלום ייעשה בשם הלקוח ושהאסמכתה תישא את שמו. הרחבנו על כך, יחד עם חובת הגבייה בזמן סביר לפי כלל 44 לכללי האתיקה, במדריך פיקדונות, נאמנות וכספי לקוחות.
התיעוד — מה שהופך רשימה לזיכוי בפועל
הוצאה מוכרת בלי תיעוד היא הוצאה שלא הוכרה. ארבעה הרגלים שמסדרים את זה בלי מאמץ:
- חשבונית מס, לא רק קבלה. קיזוז מע"מ תשומות מחייב חשבונית מס על שמכם או על שם המשרד.
- סריקה ביום שההוצאה נוצרה. ההוצאה הכי יקרה היא זו שלא מצאתם את הקבלה שלה בפברואר הבא.
- סיווג בזמן אמת. הגדירו את קטגוריות ההוצאה בתוכנה מראש — במיוחד את ההפרדה בין הוצאות המשרד להוצאות ששולמו עבור לקוח.
- מתנות — עם פרטי המקבל. התקנה מתנה את הניכוי ברישום פרטי זיהוי המקבל, מקום נתינת המתנה וקבלות לאימות. בלי זה — אין ניכוי, גם מתחת לתקרה.
רוצים שנעבור על ההוצאות של המשרד שלכם ונראה מה לא מנוצל? כתבו לנו בוואטסאפ.
רואה חשבון מוסמך, מלווה עסקים ועצמאים בכל רחבי הארץ — הנהלת חשבונות, דיווחים לרשויות, דוחות שנתיים וליווי פיננסי אישי. להכיר את אדיר ←
מקורות רשמיים
- תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות), התשל"ב-1972 — נוסח מלא
- תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), התשנ"ה-1995
- רשות המסים — פקודת מס הכנסה, סעיפים 17 ו-32
- כל זכות — קרן השתלמות לעובד עצמאי
המידע במדריך זה כללי בלבד, מעודכן ליולי 2026, ואינו מהווה ייעוץ מס, משפטי או חשבונאי ואינו תחליף לייעוץ מקצועי המותאם לנסיבות. לקבלת ייעוץ אישי — דברו איתנו.
הוצאות מוכרות לעורך דין — שאלות נפוצות
דמי החבר בלשכת עורכי הדין מוכרים כהוצאה?
כן, כהוצאה שוטפת מכוח סעיף 17 רישא לפקודת מס הכנסה — החברות בלשכה היא תנאי לעיסוק במקצוע, ולכן ההוצאה משרתת במישרין את ייצור ההכנסה. חשוב לדעת שאין לגביה תקנה ייעודית או אחוז קבוע. מקורות שמדברים על הכרה של 50% מתייחסים לתקנה 2(7) לתקנות ניכוי הוצאות מסויימות, שעוסקת בדמי חבר ודמי טיפול לארגון עובדים — ולשכת עורכי הדין אינה ארגון עובדים, כך שהתקנה הזו אינה רלוונטית.
הגלימה מוכרת כהוצאה?
כן, ולפי התקנות היא מוכרת במלואה. תקנה 2(6) לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות) מתירה 80% מהוצאות רכישת ביגוד, ואולם אם לא ניתן להשתמש בביגוד שלא לצורכי עבודה — ההוצאות מותרות במלואן. "ביגוד" לעניין התקנה הוא בגדים שנועדו לשמש לצורכי עבודה שניתן לזהות בהם באופן בולט השתייכות לעסק, או שעל פי דין קיימת חובה ללבוש אותם. הגלימה נכנסת דרך התנאי השני, ומאחר שאינה ניתנת לשימוש מחוץ לעבודה — היא מוכרת ב-100%. חליפה רגילה, לעומת זאת, אינה עונה כלל להגדרה ואינה מוכרת.
כמה מהוצאות הרכב מוכרות לעורך דין?
תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב) קובעות את הגבוה מבין שתי חלופות: 45% מהוצאות החזקת הרכב, או כלל ההוצאות בניכוי שווי השימוש שנקבע לרכב. לכן לא מדויק לומר "45% מוכרים" — בחלק מהמקרים ההכרה גבוהה יותר. "הוצאות החזקת רכב" כוללות רישוי, ביטוח חובה ומקיף, דמי שכירות, דלק, שמנים, תיקונים והחזקה, חניה שאינה במקום העיסוק, אגרה ופחת. לאופנוע שסיווגו L3 נקבע שיעור נפרד של 25%.
מה מוכר בטלפון הנייד?
הכלל בתקנות מנוסח הפוך ממה שרובם חושבים: מה שאינו מותר בניכוי הוא הנמוך מבין 1,380 ₪ לשנה או מחצית ההוצאה. המשמעות המעשית — מי שהוצאתו השנתית עד 2,760 ₪ יזכה להכרה של 50%, ומי שהוצאתו גבוהה מכך יזכה להכרה של הכול פרט ל-1,380 ₪, כלומר יותר מ-50%. הסכום מתואם מעת לעת, ולכן שווה לוודא את הנוסח העדכני בעת הגשת הדוח.
אירוח לקוח במסעדה מוכר?
לא. תקנות ניכוי הוצאות מסויימות קובעות שלא יותר בניכוי הוצאה בשל אירוח בארץ, למעט הוצאה סבירה לאירוח אדם מחוץ לארץ. מה שכן מוכר הוא כיבוד קל במקום העיסוק — 80% מההוצאה, כאשר "כיבוד קל" מוגדר בתקנה כשתייה קרה או חמה, עוגיות וכיוצא באלה. כלומר: קפה ועוגיות לפגישה במשרד — כן, ובשיעור חלקי; ארוחה עם לקוח במסעדה בישראל — לא.
השתלמות מקצועית מוכרת? ומה עם תואר נוסף?
ההבחנה היא בין שמירה על הקיים לבין רכישת יתרון מתמיד. השתלמות שנועדה לרענן ולשמר את הידע המקצועי הקיים היא ככלל הוצאה שוטפת מוכרת; לימודים שמקנים מקצוע חדש או יתרון מתמיד נחשבים הוצאה הונית ואינם מותרים בניכוי שוטף. ההבחנה נגזרת מסעיף 17 רישא ומסעיף 32(1) לפקודה ומהפסיקה, ואין לגביה אחוז או תקרה בתקנות — ולכן במקרי גבול, כמו תואר שני בתחום העיסוק, כדאי לבחון פרטנית לפני שמנכים.
ומה עם לינה בכנס מקצועי?
כאן יש הטבה שרבים לא מכירים. תקנות ניכוי הוצאות מסויימות מגבילות הוצאות לינה בישראל, בין השאר כשהלינה במקום קרוב יחסית למקום המגורים או העיסוק — אבל תקנה 2(2א)(ג) קובעת במפורש שההגבלות האלה לא יחולו על הוצאות לינה שהוציא הנישום במסגרת השתתפות בכנס בתחום עיסוקו. כדאי לשמור את התוכנייה ואת אישור ההשתתפות יחד עם החשבונית, כדי שהזיקה לכנס תהיה מתועדת.